בקצרה: הנקודות החשובות
במאמר הזה אני משתפת את ההסתכלות האישית שלי על בריאות וחולי, המתבססת על שנים של עבודה קלינית. המאמר משקף את דרך החשיבה שלי ואינו מחליף ייעוץ מותאם אישית.
לחשוב מחדש מהי בריאות
כבר עשרות שנים שארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר בריאות כ"מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית שלמה, ולא רק היעדר מחלה או מום". הכוונה טובה, אבל ההגדרה הזו מעוררת קושי. האם מי שנולד עם מצב גנטי או עם מוגבלות פיזית לא יוכל לעולם להיחשב בריא באמת? פגשתי לא מעט אנשים שמתמודדים עם אתגרים כאלה, והם שמחים ומלאי חיים יותר מאנשים בלי שום מגבלה נראית לעין ובלי אבחנה.
מכאן עולה נקודה בסיסית: אף אחד מאיתנו לא יחיה לנצח. לכן אני רואה את המטרה בחיים מלאים ככל האפשר בשמחה, בשקט ובנוחות, במקום ניסיון להימלט מהבלתי נמנע. המשמעות היא להתמודד היטב עם האתגרים ולשמור על איכות חיים גבוהה ככל האפשר, עד סוף הדרך. מהמקום הזה בניתי לעצמי דרך מעשית יותר להבין מהי בריאות, והיא מתחילה בהבחנה בין שני מושגים: בריאות מקסימלית ובריאות אופטימלית.
מהי בריאות מקסימלית
בריאות מקסימלית היא מצב תיאורטי של שלמות. כדי לדמיין אותה אפשר להיעזר במודל משולש הבריאות שפיתח ד"ר ג'ורג' גודהארט (Dr. George Goodheart), כירופרקט שהיה חלוץ בתחומו. לפי המודל, הבריאות נשענת על שלוש צלעות מאוזנות:
- מבני: השלד והגוף נעים ומתפקדים במלואם, בלי כאב.
- ביוכימי: כל תא וכל מערכת בגוף פועלים בלי תקלה.
- נפשי/רגשי: הנפש רגועה ויציבה, בלי חרדה, פחד או דיכאון שמשתקים את החיים.
בריאות מקסימלית פירושה שכל שלוש הצלעות במצב מושלם באותו זמן. אלא שכל אחד מאיתנו שונה מבחינה ביולוגית, וזה מסבך את האידיאל הזה.
עיקרון החבית המלאה: היכולת הייחודית שלכם
כדי להבין את החוסן של כל אדם, אני נעזרת בדימוי שאני קוראת לו "עיקרון החבית המלאה". דמיינו שכל אחד מאיתנו נולד עם חבית בגודל מסוים. החבית מייצגת את כמות הגורמים השליליים שהגוף מסוגל לספוג ולאזן. לאורך החיים, גורמי עומס כמו רעלנים מהסביבה, תזונה לקויה, טראומה רגשית ומחסור בשינה ממלאים אותה לאט.
גודל החבית שונה מאדם לאדם. לחלק מהאנשים יש חבית גדולה, והם יכולים לשאת עומס רב, למשל לתפקד היטב על 5 שעות שינה, לפני שמופיעים סימני שחיקה. לאחרים יש חבית קטנה יותר, והם עשויים להזדקק ל-8 או 9 שעות שינה כדי להרגיש במיטבם. זה גם מסביר למה יש מי שרץ מרתונים ויש מי שבנוי לריצות קצרות או לשחייה. כולנו שונים, וגם היכולת שלנו לשמור על בריאות שונה.
למה היעדר תסמינים הוא עדיין לא בריאות מקסימלית
עיקרון החבית המלאה מבהיר עוד הבחנה חשובה: מי שאין לו תסמינים עדיין לא נמצא בבריאות מקסימלית. בריאות מקסימלית פירושה חבית ריקה לגמרי, ואילו תסמינים מופיעים בדרך כלל רק כשהחבית מתמלאת ומתחילה לגלוש. התהליך הזה יכול להימשך שנים, לפי גודל החבית ולפי היחס בין הקצב שבו היא מתמלאת לקצב שבו היא מתרוקנת.
למה בריאות מקסימלית היא מטרה לא מציאותית
בעולם של היום כמעט בלתי אפשרי להגיע לחבית ריקה לגמרי, כלומר לבריאות מקסימלית של ממש. אנחנו חשופים כל הזמן לרעלנים באוויר, במים ובמזון, וקצב החיים המודרני מכניס רבים מאיתנו למתח כרוני. כל אלה ממשיכים למלא את החבית בלי הפסקה.
גם ההיסטוריה האישית שלנו, כולל נטיות גנטיות, פציעות או טראומות מהעבר, יכולה להגביל מלכתחילה את היכולת להגיע לפסגה התיאורטית הזו. לכן מרדף אחרי בריאות מקסימלית עלול להיות מתסכל, ובסופו של דבר גם עקר.
בריאות אופטימלית: מטרה אישית שאפשר להשיג
במקום לשאוף לשלמות, כדאי לכוון לבריאות אופטימלית, כלומר למצב הטוב ביותר שאפשר להגיע אליו עבורכם, באופן אישי. זה מצב שמתחשב בגנטיקה שלכם, בהיסטוריה הבריאותית שלכם ובבחירות שאתם עושים באורח החיים.
הגישה הזו מתיישבת עם תחום האפיגנטיקה, שהולך ומתפתח וחוקר איך ההתנהגות והסביבה שלנו גורמות לשינויים שמשפיעים על פעולת הגנים. ד"ר בן לינץ' (Dr. Ben Lynch), מומחה בתחום, אומר: "כשאתם יודעים מה הגנים שלכם צריכים, אתם יכולים לבחור תזונה ואורח חיים שיביאו את הבריאות שלכם למיטבה." כשאנחנו בוחרים בתבונה מה לאכול, איך לחיות ואיך לטפל בגוף, אנחנו משפיעים על ביטוי הגנים שלנו ומתקרבים למיטב האישי שלנו.
בבריאות אופטימלית אין סטנדרט חיצוני אחד שמתאים לכולם. המטרה היא לרוקן את החבית האישית שלכם ככל האפשר, כדי שתוכלו לחיות חיים מלאי חיוניות ואנרגיה, בלי תסמינים שמשבשים את היום. זו דרך מציאותית ואישית מאוד, שמשאירה בידיים שלכם את היכולת להשפיע.
